תיאטרון הדרן, גאה עד מאוד להציג את המחזמר הנודע סיפור הפרוורים, לציון 50 שנה להפקתו הקולנועית, מה – 12 ועד ל – 18 לחודש מרץ 2012
סיפור הפרוורים נחשב לאחד ההישגים היותר מרשימים של המחזמר האמריקאי. זוהי גרסת רומיאו ויוליה של שייקספיר הממוקמת בתקופתנו. הסיפור מפגיש בין טוני (רומיאו) ומריה (יוליה) על רקע משכנות העוני של העיר ניו יורק, בשנות החמישים של המאה העשרים. מריה, מהגרת פורטוריקנית וטוני, אמריקאי ממוצא פולני, משתייכים לשתי קבוצות עוינות של נערי רחוב בניו יורק. אהבתם הניצתת במפגש חד פעמי, נחסמת באופן טרגי כתוצאה משנאה בוערת השוררת בין שתי הקבוצות האתניות אליהן הם משתייכים. סיפורם של האוהבים שזור בסיפור מאבק אלים וחסר מעצורים על טריטוריה, המתנהל בין שתי הכנופיות; הפורטוריקנית והאמריקאית; ה”כרישים” וה”טילים”.
סיפור העלילה המרתק מועבר אל הבמה באמצעות מוסיקה משחק, שירה וריקוד. המחזמר נוצר בשנות החמישים, בארה”ב, בעבודה משותפת של ענקי היוצרים של התקופה: ג’רום רובינס (בימוי וכוריאוגרפיה) לאונרד ברנשטיין (מוסיקה) סטיבן זונדהיים (מילים לשירים) וארתור לורנס (הדיאלוג).
המחזמר התקבל באהדה רבה בהפקתו הראשונה בברודווי ב – 1957. ניתן לקרוא ביקורת אופיינית אצל המבקר ג’ון צ’פמן מהדיילי ניוז בניו יורק, שכתב: “התיאטרון האמריקאי עשה צעד נועז קדימה… זהו סוג חדשני של תיאטרון מוסיקלי, נועז ובוטה… מרגש באופן יוצא דופן עבורי.” ואולם, הפריצה הגדולה שלו התרחשה רק ארבע שנים לאחר כן, כאשר הגרסה הקולנועית שיצאה למסכים, השיגה הצלחה חסרת תקדים בכל העולם, וזכתה בעשרה פרסי אוסקר, כולל פרס הסרט הטוב ביותר לשנת 1961. התמלילים והמוסיקה שבשנת 1957 עוד נחשבו למורכבים ומתוחכמים מדי, הגיעו לשיא הפופולריות שלהם. זמרים מפורסמים בעולם הקליטו מגוון גרסאות לשירי ההצגה ולהיטים כמו “מריה”, “אמריקה” ו”הלילה” הפכו בן לילה לקלאסיקות, ברפרטואר מחזות הזמר האמריקאים.
סיפור הפרוורים היה יוצא דופן משאר היצירות, במיוחד בהקשר למה שכונה אז: “תור הזהב של מחזות הזמר”; התקופה שבין אוקלהומה (1942) וכנר על הגג (1964). לעומת היצירות האחרות, הוא סיפר סיפור ראליסטי ואלים, שיחסית כלל מעט מאוד אתנחתות קומיות. סופו של הסיפור מאוד טרגי, כאשר שלוש דמויות מרכזיות מאבדות את חייהן במהלכו. ההצגה לא סיפקה את הסיום המוסרי המנחם, שכה אפיין את מחזות הזמר האמריקאים של התקופה, שבהם למרות כל הקשיים בדרך, האהבה תמיד מנצחת. במקום זאת העלילה הציגה ריאליזם לירי של קנאה עיוורת, באמצעות טכניקות במה של משחק, ריקוד, שירה ומוסיקה.
סיפור הפרוורים ציין את שיאו של המחזמר האמריקאי בברודווי, כשלמות. הוא היה חלומם של גדולי יוצרי הבמה שהתממש. בספרו “מסיימים את הכובע” שכלל אוסף משיריו, כתב סטיבן זונדהיים, ש”סיפור הפרוורים עבור רבים, הוא אודות אפליה גזעית ואלימות בשכונות עוני, אך לאמיתו של דבר זהו סיפור על התיאטרון במיטבו; התיאטרון המוסיקלי, ליתר דיוק. זהו סיפור אודות שילוב מופלא של טקסט, מוסיקה, מילות שירים והכי חשוב ריקודים, לתוך רקמת סיפור אחד, ללא תפרים”.
ואכן, הודות לגיוסם המוצלח של כל מרכיבי התיאטרון המוסיקלי לשירות הסיפור, אשר לתוכו נוצקו הרגשות המתאימים, הפך סיפור הפרוורים למחזמר האהוב והבלתי נשכח בעיני רבים, למעלה מחמישים שנה עד עצם היום הזה.
מדור הנוער בתיאטרון הדרן!
בשנה שעברה הפיק התיאטרון את המחזמר גריז בשיתוף עם מרכז הבמה של הדסה. הצלחת המחזמר שלוהק כולו על ידי בני נוער, הובילה להקמת מדור נוער בתיאטרון ולהעלאת המחזמר סיפור הפרוורים בעונה זו, כאשר הכוונה היא להעלות עוד מחזות זמר באותה מתכונת בעתיד.
מעורבותם של צעירים בכל היבט של ההפקה, מגשים את אחת המטרות המרכזיות של התיאטרון, לקרב ולחנך את בני ובנות הדור הצעיר באומנויות הבמה ולהכרות עם רפרטואר התיאטרון המוסיקלי. בדרך זו שואף התיאטרון לחיות את מסורת המחזמר בצעירים בארץ.